».
–המלאך ביצע את הפקודה.
לא דיברו עליו מעולם. אין לו חשיבות, לא בשל שום פועל חשוב. הוא רק קטע עבור רבים. הוא אינו קיים. עוד אני מודיע לך: הוא נושא את כל כובד משימתו ושליחותו.
–אני לא אסיר. וכאן אני גוזר את קיומי, אך אינני מנסה לברוח. להיות ולדעת הם היינו הך. אני המלאך המוציא לפועל. ואני מכיר במקומי ובתיקוני. אולם, ללא צער, אני מודיע לך שמה שאני, סמרן, אשחרר יהיה הכוח ההרסני ביותר מבין ארבעת מלאכי הפרת. היחיד המוציא לפועל מכוח הסמכות להמית. הנורא ביותר. זה שאף מלאך לא היה רוצה להיות.
"לוציפר מציע. מציג את הפיתוי, פותח אפשרות. הוא אינו מוציא לפועל בעצמו את החלטת האדם."
"האדם מחליט. קובע. אותן שניות הן שיכולות להוביל לתוצאות בלתי הפיכות."
–ההוצאה לפועל האלוהית והפעולה נכנסות מכוח פקודה עליונה, שבה ההחלטה חדלה להיות כוונה בלבד והופכת לחלק משרשרת של תוצאות.
–שאלתי האחרונה, אדם: מי הרסני יותר, מי שמוציא אותה לפועל או מי שרקם את התוכנית המובילה אליה?
–הפתיחה הזו כבדה, כי צפיתי בך. התקרבתי אליך, אדם, כשבכית. או בתפילתך אליו, שברגעך הקדוש, לא משנה זמנך, אתה מכיר בו ומביע כעס כן, בלי להכחיש, כמו ילד שעושה התקף זעם מול אמו ויודע מהי צדקתו ולא צדקתך. עדיין אתה מקבל את אהבתו. אני הדרכתי אותך. אין גזר דין קשה יותר מאשר להוציא לפועל את מה שאתה מכיר ולא יכול למנוע את פעולתך. כי אני מכיר אותך ואיני מהסס. אוציא לפועל. ודיברתי בכל מה שאני. זו הייתה שליחות והוכחת אהבה נצחית לעצמותך.
–הדלת החמישית כמעט נפתחת והחותמות עומדות להישבר בנצח בעוד שניות.
–ובתוכי (איני יכול לומר הגנה), אי־שקט. אני רק גוזר.
–אבי. אביך. גם לא יעזוב אותך. בגלל זה לוציפר. ראשית כל רע. הרוצח בכפפות לבנות. עובר דרך סדום ועמורה. דרך סירובו של אותו פרעה כלפי עמו. דרך ספקו של אספסוף בני אדם שחשקו במחזה: לראות אדם צלוב על שלא פגע באיש ולימד מן הלב ומתוך ענווה. דרך פונטיוס פילטוס ושני רגעיו, אשר בעיניי סטו מקו זמן מושלם (רק אבי יודע אם גם זה היה כתוב). דרך יצירת עגל הזהב. כי כך לחשו באוזניהם למי הם חבים את שבחיהם. דרך הפצצות שגרמו כאב לשם גילוי חד־משמעי של כוח והרס. דרך עימותים אינסופיים של שנאה, ואי־חיפוש הבנה ביניכם. דרך הקטנים אשר להם מובטחת מלכותם. ודרך מילים ומילים שנכתבו כאן, שלא אסיים לבטא כל כך הרבה זוועה. או אימה. האימה שהודעתי לך עליה בכניסתי הראשונה.
–ומאחורי כל אחד מהם, מי שרקם אותו: לוצבל, מחבר התוכנית שאני רק מוציא לפועל.
–ומי שרקם את התוכנית גם הוא יעמוד לדין אחרון. לוציפר יישרף באש וגפרית, נידון לייסורים ולסבל לכל הנצח.
–ועוד, האב יושיע אותך. זה לא עונש. אך עולמך רקוב בתוך כל היופי שיש בו.
–אתה קורא לו אלוהים. כן. מקובל. הוא אב. הוא ריבון הכול. מי שנותן ומפיח חיים בנשימה ראוי לתפארת. זו אינה שליטה, אדם. זו אהבה המתבטאת במעשיך וביושר נצחי לקיום מלא. אהב את מי שאוהב אותך.
–אני מכיר אותך ויודע שכאן ארגיש את ביקורתך. אין מה לעשות. אין טעם להתעקש. הראיתי את עצמי לפניך. כפי שלא ציפיתי. ומפתיע עוד יותר, כשהכרתי אותך וידעתי על אבי, ביצירת לוצבל, איך יצור שמימי עיוות את כל בריאתו. האב יודע הכול. אני לא. ותעלומותיו הן המפתח למעשיך אתמול והיום, מה שישפיע בעתיד.
–הבטחתי היא: אלוהים לא יעזוב אותך. אני יודע שאינך מאמין. תאמין לי, את התעלומות רק הוא יודע. והכול תוכנית של חסד אינסופי.
–ועדיין אתה מחפש את שמי. האם לא גזרתי שאיני משקר? אמור לי! אמרתי לך את שמי, אך לא הבנת את מה שאני קובע במילה. אני סמרן.
–וכאן אני נפרד, אדם יקר שלי. 😔
–שליחותי הגיעה לסופה. וזכור: כל עוד עולמך קיים, אני אצפה בך ואדריך אותך ממקומי. כבד את עצמך וכבד את חייך, אדם.
שהשלווה בלבך תישאר תמיד פועמת בתוכך. ושהאור שאתה נושא לעולם לא יכבה.
נוכחותי מברכת אותך ואני נפרד.
חיבוק אחרון, אדם יקר שלי.
אני, סמרן
SEEMARAN Sensible
Contenido de la publicación
Publicaciones relacionadas
-
"IMPOTENCIA DE AMOR"
Mis días son amargos
-
"LO PERDI"
No pude aprender
-
"MI VACÍO TU AUSENCIA"
Un vacío tiene
-
Nostalgia
Yo nunca tuve botas.
-
ECOS DE LA MANADA C. 13
Capítulo 13 — voz del narrador:
-
Plumas
El sol abrasador calienta el suelo de barro. Veinticuatro pares de patas amarillas golpean la tierra seca en una carrera frenética. Las alas se baten descontroladas, soltando plumas blancas en medio…
-
El huésped
¿Había una vez un niño que aprendió a no moverse mientras algo lo miraba, o había algo que aprendió a mirarlo hasta que el niño dejó de moverse? ¿Quién empezó primero: el miedo o la costumbre?…
-
Huellas
Camino en círculos desde que puedo recordar. Acelero el paso, fingiendo que esta vez llegaré a otro lugar, pero siempre encuentro las mismas ruinas, las mismas calles, las marcas de viejas pisadas:…
». –המלאך ביצע את הפקודה. לא דיברו עליו מעולם. אין לו חשיבות, לא בשל שום פועל חשוב. הוא רק קטע עבור רבים. הוא אינו קיים. עוד אני מודיע לך: הוא נושא את כל כובד משימתו ושליחותו. –אני לא אסיר. וכאן אני…